כמה מילים לגבי תוצאות הסקר
איתי קוחלי

כמה מילים לגבי תוצאות הסקר

 

בשעה טובה הגיע לסיומו פרק התוצאות. כחבר בצוות שליווה את התהליך מתחילתו, אני רוצה קודם כל לומר תודה לרינה, לדדה, ולשאר חברי הצוות שהובילו את המהלך גם ללא שיתוף פעולה מצד ממלאי תפקידים, בחלק מהזמן.

אחת הסיבות להצטרפותי לצוות נובעת מהראייה כי בגן-שמואל קשה יהיה לייצר דיאלוג פורה, שיבחן את אורחות חיינו, ועל-כן מהווה סקר העמדות סוג של תחליף. סיבה נוספת היא המחשבה כי ראוי לבצע בדק בית, אולי אף "חשבון נפש". הסקר הוא כלי שעוזר לשקף מצב חברתי.

הסקר העלה ממצאים רבים הראויים להתייחסות ומקווה אני כי המהלך, שאחת ממטרותיו הינו להציג לציבור ולממלאי התפקידים "תמונת מצב" על-פיה יוכלו לעצב סדר-יום עתידי, אכן יזכה להתייחסות הראויה.

להלן התייחסותי לכמה מהממצאים הפחות "נעימים" -

 

מדד הנוחות (מתייחס לחלק בסקר הבודק את סוגי המחויבות לקיבוץ- גורמי המשיכה לקיבוץ) – בסקר עולה כי הסיבה העיקרית לחיים בגן-שמואל היא הנוחות, והתפיסות הרעיוניות שעל פיהן נוסד הקיבוץ הינן הכי פחות רלוונטיות. לא כל-כך נעים לשמוע זאת, אך בתוכנו כבר ידענו כי הנוחות החליפה את האידיאולוגיה, (ערכי השיתוף והשוויון), כבסיס המחזיק אותנו כחברה. עתה קיבלנו  אישור נוסף לכך. אחת הבעיות עם "נוחות" שזהו מכנה משותף "חלש", וברגע של חוסר נוחות תתערער יציבותנו. כמו-כן, נוחות עולה כסף ומכך משתמע שאת המבנה החברתי בגן-שמואל מחזיק המצב הכלכלי. 
בחינת "גורמי המשיכות לקיבוץ" מצביע לדעתי, על מחסור בהימצאות  ערכים משותפים, ויתר על-כן, אולי אף על חברה שחיה עפ"י ערכים שכבר חדלה להאמין בהם. כדי לבנות קהילה שתתקיים לאורך זמן, ראוי ליצור בסיס רעיוני משותף רחב יותר, ולהתאימו לזמן ולמציאות של ימינו.

 

גילאי 30 עד 40 – שכבת הגיל הכמעט הכי גדולה מבחינה דמוגרפית, שכבה בעלת אחוז האקדמאים הגבוה ביותר, שכבה שכבר כעת תופסת עמדות ניהוליות בקיבוץ ובעשורים הבאים קרוב לוודאי שתהווה נדבך מרכזי בניהול חיי הקהילה, גם כיוון ששכבת גילאי 40 עד 50 הינה שכבה קטנה במיוחד באופן יחסי.  בשל הנתונים הללו כדאי לייחס חשיבות לכך שרבים מהם, כ-40% , תומך בקשר בין תקציב אישי לשכר שוק,  וקיים בה השיעור הנמוך ביותר של חברים התומך בערבות הדדית.
כיוון ששכבה זו עשויה להיות בעתיד בעלת משקל ואף אומר בזהירות – לעצב את אורח החיים במקום – ראוי יהיה להתייחס לנתונים המופיעים.

 

אמון, לכידות ומצב חברתי – מתייחס לחלק בסקר הבודק יחסים חברתיים ותחושת אמון בין החברים. כ- 40% סבורים כי המצב החברתי הורע בשנתיים האחרונות (וזאת בשנתיים של פעילות תרבותית ענפה), רק 12% סבורים כי הוא הוטב. נושא אחר שנבדק הוא "מעורבות רוב החברים בחיי הקיבוץ"; כ-43% סבורים כי מעורבות החברים הורעה, לעומת 6% הסבורים כי היה שיפור. נתון נוסף: כ-70% סבורים שהאחר עושה "רק את הנדרש" ביחס לעבודתו – זהו סוג של הבעת אי אמון.
ישנם גם נתונים המעידים על שביעות רצון החברים מהחיים בגן-שמואל, אך לא בהם אני עוסק, אלא בנתונים המופיעים לעיל, המאירים תמונת מצב בעייתית.

לצערי, גן-שמואל פחות מצטיין בטיפול ב"צד החברתי"  לעומת החלק הכלכלי. סקר זה העיר מספר נקודות שהן "חברתיות", ועל-כן מעמידות אתגר, וספק אם הקהילה רוצה ויכולה לטפל בהן. 

 

בדבריי הועלו חלק מהממצאים הפחות נעימים, בעיקר לאלו המבקשים לצייר את התמונה כאידילית.  הימנעות מטיפול בתופעות, שיטת "בת היענה" שלעיתים נהוגה בגן-שמואל, תחזק  את תהליכי ההתרחקות וההתפוררות של המבנה השיתופי, דבר שכבר קורה כעת. כחברה דמוקרטית, עלינו לבחון את המגמות ואת הבעיות, לתת עליהן את הדעת, ולראות מה ניתן לעשות.

                                                                             

איתי קוחלי

לממצאי הסקר השלמים
תגובות לדף