ואלה תולדות איציק
כתב יגאל פארי
ואלה תולדות איציק

 

איציק אורן - 1996

פעם אחת היה ילד שקראו לו איציק. מהרגע שנולד, ישר קראו לו: איציק אורן, כדי שיהיה ממש אחראי.

 

ומהרגע שאיציק נולד, הוא מתחיל לתקן דברים מקולקלים. הוא ישר מתקן את המוצץ שלו, מפני שהגומייה יושבת לא טוב, והוא יונק אוויר כל הזמן. ואחר כך הוא מוצא בוכנה ישנה ומתקין לעצמו "מחליף חיתולים אוטומטי", ועוד בוכנה, יותר ישנה, ממנה הוא עושה מהפך, שהופך אותו בזמן ששמים לו את החיתול. כי אז עוד לא היו טיטולים.

 

ואחר כך הוא נעשה לעלם-חמודות, וגם מנגן במפוחית. ואם צריך, הוא גם מנגן וגם רוקד. והנה, הוא נשלח לקורס רקדנים ארצי עם אמא שלו, צ'שקה האגדתית, שהמציאה את חג-הביכורים ועוד כל מיני דברים.

 

וישר שהם מגיעים לקורס, הם אומרים שלא מביאים ילדים. אבל ברגע שהם רואים איך איציק רוקד, הם מגדירים אותו כ"רקדן-על" ואומרים שחבל שעוד לא מתחילה התוכנית "לרקוד עם כוכבים."

 

אחר כך איציק ראש קן חיפה, ואז אומרים לו שהוא חייב לנסוע דחוף להיות מדריך באנגליה. זה מה שהם אומרים לו, אבל למעשה הוא מזדרז לאנגליה, כדי לפגוש את גבריאלה, שעוד לא מכירה אותו, אבל כבר מחכה לו שם בביתה בארמון של המלכה.

 

ומה שהוא לא עושה, ואיפה שהוא לא נמצא, הוא כל הזמן מתקן דברים. והנה, הוא נוסע עם שחור (אולי אנחנו קצת מערבבים בתאריכים, אבל זה לא החשוב פה. החשוב פה זה ברמת העיקרון) שחור ואיציק מגיעים לפסטיבל הנוער הבינלאומי בפראג. אירוע ששם את האולימפיאדה בצד.

 

ושם הם רואים בחנות, מצלמת קולנוע שאפילו יש בה כבר פילים. והמוכר אומר: "יופי של מצלמה - רק לא עובדת", ואיציק שומע: "לא עובדת", ישר אוטומטית הוא אומר: "קונה!"

 

והוא מתקן את כל המצלמה, ומצלם את כל הפסטיבל, וזה יותר נחשב מהאולימפיאדה. הם חוזרים הביתה, ושולחים את הפילים לפיתוח.

ורואים שלא יצא כלום.

 

אבל איציק לא כל כך מהר מתייאש,

וגם זה לא היה משהו, כל הפסטיבל הזה.

 

והנה מקימים את הטלוויזיה הישראלית, וחבר של איציק מדריך את קורס צלמי הטלוויזיה הראשון בארץ. והוא מזמין את איציק לבוא, ואיציק אומר:

"אני גן שמואל, אני לא טלוויזיה."

אבל החבר מתעקש: "אתה לא מתחייב לכלום. תבוא. תראה, יהיה מעניין. אחרי זה תשוב לגרז' של גן שמואל"

ואיציק בא. ובסוף הקורס בוחרים את המצטיינים, וכמובן שאיציק גם שם. והם משתחווים ואומרים לו: "אנא, הישאר עימנו". ואיציק ישר שואל את הקיבוץ, והקיבוץ אומר לאיציק: "סע בשלום וקבל את ברכתנו."

 

ובימים ההם, לא היו עושים סדרות, ורק עושים כמה דרמות בודדות בשנה. וכל הבמאים, גם מתל אביב, וגם מירושלים, ומכל הארץ, רוצים שרק שאיציק יצלם את הדרמה שלהם. וכל הצלמים האחרים מאיימים לעשות שביתה, כי איציק לוקח להם את כל העבודה המעניינות.

 

אבל הבמאים לא מותרים, כי הם אומרים שאיציק משרה ביטחון על הסט, והוא שקול, ומילה שלו זו מילה, ובעיקר, בעיקר הוא צלם נפלא ורגיש ונפלא (על הנפלא הם חוזרים הרבה פעמים).

 

כי איציק, ככה הם אומרים, ברגע שהמצלמה מתמקמת בנוחיות ובשמחה ביד שלו, הוא רוקד איתה. ותנועות המצלמה שלו, וצילומי התקריב שלו, והפריימים הם שם-דבר. ובכל מקום, אם אתה אומר "גן שמואל", מיד אומרים "אה... איציק אורן!"

 

ושלא תחשבו שהכל חלק. יש לאיציק 2 בעיות בסיסיות. קודם כל, כל דבר שהוא מאמץ אותו, הוא עושה אותו מושלם. והדבר השני, שהוא נהנה מכל מה שהוא עושה, וזה בכלל לא שומרי, ולא קיבוצי, ולא יעלה על הדעת במצבנו.

 

וככל שאיציק גדל, הוא ממשיך להיות עוד יותר ילד, וממשיך לתקן את כל הדברים. והברגים, אפילו שהיו כבר חלודים ועייפים, פתאום, ברגע שאיציק נוגע בהם, הם הופכים לברגים מזהב, והם נותנים לו את כל מה שיש להם, ואפילו יותר. וכל המכשירים מקבלים פתאום חיוניות ממזרית, ועושים דברים שבחיים שלהם הם לא עשו.

 

איציק ניסה כל הזמן להחביא את הרגישות שלו לאנשים, שלא ייתפס בזה חס וחלילה. אבל ככל שניסה יותר, זה יצא לו יותר. בצילומים, הוא בכלל היה מאבד את השליטה, ולכן תמיד היה נסחף, ולכן תמיד אמרו שהוא מצלם כל כך אנושי. אבל גם בחיים, שים לו טיפה מוזיקה, ספר לו איזה סיפור קטן, והוא כבר מוקסם עם ממחטה ביד.

 

יגאל פארי

תמונות ממאגר התמונות של ארכיון ג"ש



שקופית 2- 97 -ג'ש 1978-90-איציק אורן

 

שקופית 10- 128 -ג'ש 1982-חג העצמאות-צשק רוזנטל איציק אורן צשקה רוזנטל

 



תגובות לדף