ד מ ו ק ר ט י ה ז ה . . .
שאול קנז

מיומנו של מוקיון


ד מ ו ק ר ט י ה   ז ה . . .


ברוב מוחץ עם אחוז הצבעה גבוה יצא  ה"צדק" לאור.

החברה השיתופית אמרה את דברה – לא עוד סבסוד הסיגריות עבור המעשנים.

שנים רבות אמרנו על יד השולחן שאם הם מעשנים... לנו מגיע שוקולד או ארטיק או... פיצוי אחר.

 

אני שהפסקתי לעשן אחרי 45 שנים של הנאה ושיעול, אני שגאה כל כך לנשום אויר צח, אני שעושה כל מאמץ לשכנע צעירים לא להתמכר, הצבעתי עבור המשך סבסוד העישון.

 

הבנתי הדלה כנראה בפירוש הדמוקרטיה בחברה שיתופית הובילה אותי לתמוך בזכות המיעוט.

זכויות המיעוט כאבן יסוד לדמוקרטיה מתוקנת, ללא כיבוד זכויות המיעוט קיימת סכנה שאינטרסים למיניהם, קנאה או רשעות חס וחלילה יובילו לרמיסת זכויות הפרט גם בתחומים של הוגנות, חברות וזכויות שיש בהן פחות עשן.

 

אני גאה שאני חי בחברה שמסבסדת את המיעוט המגדל כלבים למרות שאין לי כלב. מכבדת את הזכות לצבוע את השיער למרות שאינני צובע. אני שמח להשתייך למיעוט הגדול שזוכה לתיקוני המחשב, לסבסוד מוצרי צריכה שמחולקים על פי צרכים של מיעוט כלשהו.

 

מדאיגה אותי התופעה של שימוש בהצבעת הרוב ללא ריסון, ללא פיקוח והכוונה של המזכירות מה כן ומה לא יכול לעמוד להכרעה של רוב בקלפי.

נוח להסתתר מאחורי הרוב המצביע ולהאמין שהאמת והצדק ניצחו. ובכלל ייתכן ולא הייתי עושה את מאמץ הכתיבה הזה אם הייתי מאמין שיש פה מעידה חד פעמית.

 

אני נלחם את מלחמתו של המיעוט, המעשן או בעל הצרכים האחרים כחלק ממאבק שלא מתנהל פה על זכות המיעוט להביע פה דעה, להשתתף בשיח ציבורי, לזכות בזכויות למרות שהוא מיעוט.

 

כנראה שדמוקרטיה זה עסק לא פשוט, ודמוקרטיה בחברה בה כולם שותפים... מסובכת פי כמה, שברירית הרבה יותר.

                         
                                                                                                                         שאול קנז


תגובות לדף