חסיה, אשת מופת
עמירה הגני' הזמן הירוק

חסיה, אשת מופת

עמירה הגני, הדף הירוק, 19/7/2012

 

חסיה בורנשטיין-ביליצקה ז"ל

הלכה לעולמה חסיה בורנשטיין-ביליצקה, ניצולת שואה וגיבורת מלחמה

 

ביום א', 15 ביולי, בערב, הלכה לעולמה חסיה בורנשטיין-ביליצקה, האשה שהייתה אחת מהמעטים שהאריכו ימים גם לאחר שעברו בנעוריהם את אימי השואה.

 

חסיה, לא הייתה רק ניצולת שואה. היא הייתה גיבורת מלחמה. היא הייתה אחת מהמעטים שבחרו לעשות הכל כנגד מה שנגזר עליהם, שנאבקו לשרוד בכל דרך, הצליחו לבסוף לאחוז בנשק וללחום כנגד הנאצים - וזכו לראות במו עיניהם את הניצחון. הצבא האדום עיטר אותה במדליות כאות הוקרה והכרה לפעילותה כפרטיזנית ומקשרת, אבל את ניצחונה הגדול ראתה תמיד בחזרה לחיים של פעילות שנבעה כולה מתוך עולם של ערכים - ערכי התנועה שממנה צמחה.

 

"נשארתי בחיים, אבל בתוכי היה הכל מת" - אמרה לי פעם. אבל מתוך מדבר הרגש האישי גייסה הלוחמת שוב את כוחותיה: בית-הילדים שהקימה בלודז' היה למקלט לעשרות יתומי מלחמה, שמצאו בו חום ואהבה ודאגה וחרדה לעתידם. בת 23 הייתה, לבדה מכל משפחתה, ועשרות היתומים שאספה ואימצה אל ליבה היו לה למשפחה - מאז ועד יום מותה. גם כשנקשרה להייני (בורנשטיין, איש השומר הצעיר שפעל מארץ הולדתו שווייץ במשך כל תקופת המלחמה כציר-מקשר עם אנשי התנועה בגטאות אירופה) והייתה עמו בין מייסדי להבות הבשן, גם כשנולדו 3 בנותיה, עשרות נכדיה וניניה. ה"ילדים" ההם, גם בבגרותם, נשארו ילדיה, והיא זכרה את כולם לשמותיהם (הפולניים והעבריים) ולתולדותיהם הנוראות, שהיו לצלקות-תמיד לא רק בנפשותיהם, לכל חייהם - גם בנפשה, לכל חייה.

 

סיפורים רבים שמעתי מאחדים מחניכיה של חסיה, ורובם ראו בפגישתם עמה ובהצטרפותם אל קבוצתה את תחילתם של חייהם החדשים. היא ניחנה ברגישות ללא גבול, בהבנה עמוקה, במסירות בלי חשבון, וביכולת הקבלה שלה את כל אחד מהם, על כל מה שנשא עמו - משא כבד מנשוא, אבל היא הכילה הכל ואימצה את כולם אל לבה, שהיה גדול וחם ופתוח - והיא-עצמה אשה צעירה, שכל יקיריה אבדו לה, וכל משענתה בעולם - אמונה בעתיד.

 

זכות גדולה הייתה לי להכירה מקרוב, לשוחח איתה, להאזין לדבריה. לפני כשנתיים ראיינתי אותה לסרט על תולדותיה, ולא קל היה לשמוע את זיכרונותיה, איך חייתה מחדש כל פרט, וכמה התרגשה מחדש עם כל שם שהזכירה. הבמאי והצלם, ששמעו כל זאת לראשונה, התרגשו כל כך בעצמם, שנזקקו להפסקות-עבודה תכופות כדי להירגע. וחסיה, כבר בת 90 אז, דאגה שיהיה להם מה לשתות ואיפה לנוח... וגם בת 90 היא הייתה מטופחת כתמיד - השיער עשוי, השמלה הולמת, המחרוזת על צווארה תואמת את צבע העיניים - אשה יפה, שהגיל, החיים הארוכים והעבר הקשה לא יכלו לה.

 

חייה עם הייני היו מבורכים ופוריים, המשפחה שהקימה - חמה ואוהבת, הקיבוץ שבו בחרה להתחיל הכל מחדש היה לה לבית. הילדים שהצילה והביאה ארצה שמרו עמה על קשר חי ומתמיד ועטפו אותה באהבתם. חייה היו ארוכים, קשים ומתגמלים. אחת ממעטים.



לחסיה - דברים בהלוויה

הביאה לדפוס, עינת ילין


עוד בטרם ידעתי מי את, ידעתי את שמך

שנשזר בזיכרונות ילדותי, עטור הילה זוהרת של אהבה.

כשבגרתי מעט, ידעתי עוד מהפרטים, שבמשך השנים הצטרפו אל האריג השלם - שממש כמו מלאכות ידייך האוהבות –

נתפר ונרקם, נשזר וקושט

והיה לסיפור שאותו למדנו אנחנו – בני הדור השני להורים

שהיו פעם ילדייך בארץ רחוקה.

שם, מתוך חשכת החיים והקיום, מתהומות של אובדן ונטישה ויגון,

הארת לפתע את הילדות האבודה

בליבך החם, בחיוכך המלא, הקורן

באינטליגנציה שכלית ורגשית שאיש לא לימד אותך

ועמדה לך התבונה הבהירה, הנחושה

להרים מעפר, לאסוף ולתקן את השברים, לרפא מכאובים

ולצקת את כל מידותייך הטובות, הייחודיות רק לך

לילדים ההם, ההורים שלנו.

ועל אף שנשגבו מעשייך אלה – אפיינו אותך הענווה והצניעות, השמורים לאותם אנשים היודעים את המעשה הנכון, הראוי.

ילדייך ההם, ההורים שלנו, שהיית עבורם כל העולם כולו –

אימא ואבא, מצפן ומגדלור,

מרגישים כי חבים הם לך את הצלתם, את היאחזותם בחיים חדשים

אך לא פחות מהם – גם אנחנו

על כי זכינו להורים שצלחו את מוראות עברם

והיו לבני אדם מלאי אמון ואמונה, והקימו משפחות נפלאות.

וכך הפכנו למשפחה גדולה ורחבה – שאת עמדת בראשה.

חסיה יקרה ואהובה,

רציתי עוד להספיק ולחבק אותך, לפחות עוד פעם אחת

ולהודות  לך על שברת מזל אני

על שהבאת לי משם את מי שהפכה להיות אימא שלי.  



תגובות לדף