"גן שמר" - עין שמר וגן שמואל: תמונות מחיי הגירושין
עלי אלון ועמיר שפירא, הזמן הירוק

"גן שמר" - עין שמר וגן שמואל: תמונות מחיי הגירושין

עלי אלון ועמיר שפירא, הזמן הירוק, 25/10/2012

 

מתוך הספר

עין שמר וגן שמואל הם קיבוצים אחים, קרובים בגיל ובמרחק וחברים בתנועה אחת, ובכל זאת - שתי פלנטות, או שני מגנטים הפוכים, שתי מסות הדוחות זו את זו. מעולם לא הצליח שיתוף פעולה כלכלי, חברתי, רעיוני או תרבותי לאחד בין שני הקיבוצים המיוחדים האלה, בעלי האופי המנוגד (אלא באופן יוצא מהכלל, כשהתאחדו פעם אחת ויחידה נגד... קיבוץ שלישי, מאותה תנועה). אפילו כשאנשי גן שמואל סגרו את המוסד החינוכי שלהם, ורצו להצטרף למוסד המוצלח של עין שמר - המשקע העוין בין שני השכנים הכשיל את האיחוד, וגן שמואל הצטרף לבית הספר הפחות מוצלח, המתחרה.

החידה של מקור היחסים האלה העסיקה את הבנים ואפילו את הנכדים, ויפתח אלון, הבן-של-הבן-של... כתב עבודת גמר על נושא הפילוג, שאירע בשנות ה-30 בין שני הקיבוצים, אבל כמו כל זוג הורים גרושים, המתביישים לספר לילדיהם על הפרשה המכוערת הזאת מעברם, גם הכותב נתקל בחומה בצורה של סודיות מצד הנוגעים בדבר ובשלל גרסאות סותרות.

 

שני בנים - עמיר שפירא מגן שמואל, בן הבניימינאים המתפלגים, צייר וקריקטוריסט, ועלי אלון, בן עין שמר, החליטו לחקור את היחסים המורכבים הללו והוציאו לאור ספר קריקטורות ופרשנות בשם "גן שמר" (שיכול היה גם להיקרא "עין שמואל") שכותרת המשנה שלו: "סיפורו של קרע שהוביל לפילוג וליצירת שני קיבוצים".

 

והרי קטע מהספר לפניכם:

 

עין שמר גן שמואל - תמונות מחיי הנישואים

 

במשך שנים הוצפנו בגרסאות סותרות לאירוע המכונן הזה, כאילו הורים מנסים להסתיר מבניהם את האמת על הפרשה המכוערת של גירושיהם. כל הורה וגרסתו. רק לא מזמן פרסמו בני הבינימינאים ב"הזמן הירוק" גרסה שבה הם טוענים ש"כשהבנימינאים באו לעין שמר, מצאו שם חבורת שלומיאלים ובלגן נורא... שום דבר לא עבד... כל הטרקטורים היו מקולקלים, והחברים לא קמו לעבודה... "מדוע מביאים בחביות מים מכרכור במקום לחפור באר?" שאלו המצטרפים החדשים (אילו היינו חופרים באר, הרי היינו מפסידים את הסיפור המיתולוגי על עגלת המים והפרדות ואת המנון הצללים של משוררנו הדגול):

"לו רצו השניים יחד

כי אז הגשמנו אגדות,

אך בינתיים פסקו במקלחת (המשותפת)

כי יחדיו מהלכות רק פרדות"

 

אגב: אפילו הפרדות בעין שמר לא הצליחו ללכת יחד... אבל האם הסיפור לא יותר חשוב מעשר שנים בלי מים? בעין שמר כן. והרי בסוף נשאר רק הסיפור).

 

אז מה היה לנו. פילוג אידיאולוגי נוסח הקיבוץ המאוחד? מאבקי כוח? אישה? הבדלי אופי?

 

והרי עיקר התחקיר:

 

"תורת האֶטפים" (השלבים)

 

אנשי השוה"צ בעלייה החמישית, ובהם אנשי "קיבוץ בנימינה", שהגיעו עם ציפיות למהפכה בארץ ישראל, ערערו על "תורת השלבים" של הקבה"א, שנוסחה עם הקמתו והייתה מעין פשרה בין הציונות לקומוניזם. הם רצו "מהפכה עכשיו". ההשמאלה והערעור על דרך התנועה גרמו לפילוגים ולפגיעה חמורה בקיבוצים הצעירים.

 

אחד הקונפליקטים המרכזיים היה המחלוקת על "כיבוש העבודה" ודחיקת הפועלים הערבים, כשההנחה הייתה, ש"מלחמת המעמדות והמלחמה בבורגנות ובאימפריאליזם קודמת ללאום ולציונות". לדברי בולק (בנימין פאגי), "הקיבוץ, שישב אז בחדרה, היה מפוצל אידיאולוגית: הפלג המתון, בהנהגת יהודה גוטהלף, שהסתייג מברה"מ והקומוניזם, והפלג השמאלי הרדיקאלי בהנהגתו של קובה ריפטין. להוסיף לזה מאבקים אישיים. הקיבוץ התפלג, והפלג השמאלי של קובה ושל אורנשטיין (מרדכי אורן) עבר לבנימינה. הקיבוץ נטה לקומוניזם, ואנשיו נפגשו עם מנהיגיהם".

 

מתוך 100 חברים עזבו 70 ופנו לעבר "עולם המחר", לקומוניזם, ורבים עזבו את הארץ. לדעת בולק, "העזיבה הייתה על רקע המצב הכלכלי הקשה וניסו לשוות לעזיבתם אופי אידיאולוגי". וכך, על רקע זה, הגיעה הקבוצה לעין שמר.

 

נישואין

 

גם מצבה של עין שמר ("קיבוץ כרכור") היה קשה, כפי שמתאר מאיר יערי במכתב לצבי לוריא, ב-1929: "כרכור מבוסס ממש בקיום ונתון במחנק חברתי קשה. העלייה אשר קיוו לה לא באה" (הכוונה לאנשי "שומריה" שעדיין לא הגיעו ארצה). חייקה מספרת, ש"מצב התברואה היה קשה מנשוא, הקדחת שלטה בכול". מכיוון שאנשי כרכור סימלו בעיני יערי את הרובד השורשי והנאמן לתנועה, בעוד שאנשי בנימינה סימלו את החלק האופוזיציוני, שמעשיו בארץ מסכנים את שלמות התנועה - על רקע ההשמאלה התפלגו אז עוד קיבוצים - הפתרון שלו היה איחוד אנשי עין גנים ובנימינה.

 

אך אותו צירוף מוצלח לא נראה כך בעיני חלק מאנשי "כרכור". מנהיג המתנגדים היה צבי לוריא: "איחוד זה יהפוך את קיבוצנו לאופוזיציוני לתנועה, ויוסיף כישלון על כישלונותינו", כתב למאיר יערי. דעתו של יוסף אשכולי הייתה: "יש לנו מודעות לאופי השמאלי של הקיבוץ הבנימינאי, אך הצורך בהשלמה גובר על כל שיקול אחר. לא ידענו על המתחים הקיימים בתוך אותו קיבוץ".

 

"אנשי קיבוץ בנימינה הביאו לעין שמר הסתייגות מדרך התנועה ותסכול פנימי עמוק", כותב החוקר דוד זית.

 

תמונות מחיי הנישואין

 

עם הגיעם לקיבוץ כותב יעקב שילוני בעלון: "קשה הפגישה האישית. קיר אטום חוצץ בין האנשים. אטמוספירה מחניקה. מי יודע, אולי כולנו נתפזר...". בולק: "לא הייתי אומר שדחו אותנו, אבל היו קונפליקטים בעיקר בגלל דברים שקשורים בטמפרמנט. למה הם משפצים טרקטורים ישנים במקום לקנות חדשים? למה מביאים מים מכרכור במקום לקדוח באר?"

 

חייקה מעלה את החיכוכים החברתיים כעילה לפילוג. יוסף אשכולי אומר על דברי בולק: "אלה תחבולות הסבר. חיכינו לאנשים שידחפו את המשק לפיתוח, ולא זה היה הגורם לפילוג. רובם היו שמאלנים".

 

האם היה הפילוג אידיאולוגי?

 

רוב רובם של חברי בנימינה נשארו שמאלניים, כולל מנהיגיהם ניומקה ובניו גרינבוים, שטענו שצריך לציית לקומינטרן, הציונות היא מכשול לאינטרנציונליזם. הם הוסיפו לכפור בדרך התנועה (המעניין שדווקא קובה ריפטין, במאמר בעלון אז, חזר בו והביע חרטה על מה שקרה בבנימינה).

 

אשר שיינפלד מתאר את המחלוקות באופן קיצוני: "אנשי בנימינה התארגנו כסיעה המגבשת הצעות ומעבירה אותן בשיחת הקיבוץ".

 

המתחים החברתיים-משקיים-אידיאולוגיים הלכו וגברו, וב-1932 הקרע היה כבר ברור.

 

גירושין ונישואים שניים

 

הקרע היה בלתי ניתן לאיחוי. יוסף אשכולי טען ש"הם הקימו קיבוץ בתוך קיבוץ". אשר אומר: "לא נוכל כבר למצוא את המשותף".

 

נעשו עוד ניסיונות פשרה שנכשלו. האישה הראשונה, אנשי בנימינה, עזבה על מטלטליה... והאישה השנייה, "שומריה", נכנסה. אנשי "שומריה" שישבו בחדרה היו השותפים הטבעיים של אנשי עין גנים וחניכיהם בקן לודז', ולא הגליצאים מבנימינה.

 

ומזווג הזיווגים אמר על הדבק טוב

 

סוף מעשה: גם הבנימינאים התחתנו בנישואין שניים עם גן שמואל הימני, ומזווג הזיווגים אמר על הדבק טוב. הכיצד? הם כבשו את ה"בעל השני" בתחבולות. "למדנו את לקח עין שמר", אומר בולק. "לחברה יש להיכנס בתבונה ובמתינות של דעות פוליטיות, אשר יש להן חשיבות אך לא מכרעת. מזה נבעה הצלחת האיחוד".

 

שמוליק בראון: "אנחנו על הסוס!"

 

משפחת בראון - מקס, אביו של שמוליק מעין שמר, ויעקב, אביו של מאיר מגן שמואל - התפלגה, ושני בני הדודים, שמוליק בראון ומאיר בראון נולדו כבר משני צדי המתרס.

 

משבר הקיבוצים. פשיטת רגל. ואז המצאנו את תרופת הפלא: נבדוק את חשבונות הבנקים שלנו.שמוליק הגזבר, הרוח החיה במיזם, הבטיח "שפתאום יתברר ש-120,000,000 החובות שלנו יהפכו למיליונים שהבנק יהיה חייב לנו (ואז הוא יראה לבן דודו מאיר בראון בגן שמואל, שגם אנחנו יכולים להיות עשירים).

 

אז עשינו הפגנה גדולה בתל אביב, ולקחנו אחד לווינגר שינהל את המיזם, ויצאנו כאבירים למערכה מול הבנקים, עין שמר בראש המערכה - ועוד גררנו לעניין את התנועה כולה, ששילמה לבודק אוריאל פרוקצ'ה מיליון שקל.

 

סוף הסיפור? כרגיל בעין שמר: הפסדנו אדמות, ללווינגר שילמנו בשכר "עבודתו", שלא יצא ממנה כלום, 600,000, והחוב של עין שמר במקום לקטון - גדל בעוד כמה מיליונים. ואוי עיניים: בן הדוד מאיר בראון רק הולך ומתעשר... ואומרים שהתחיל לעשן סיגר קובאני כדי להרגיז את שמוליק...

 

אגב: כל פעם שבגן שמואל היו מחלקים את התקציב, והאח של מקס היה קונה עוד רהיט לחדרו, בשעה שבעין שמר עצרו את התקציבים בגלל החובות, טולה, אשתו של מקס, הייתה נוזפת בו: "אתה אשם. למה לא הלכת לגן שמואל!?"

 

ובכל זאת: "אני מעריך את המאבק של עין שמר על ההסדר", כתב מזכיר הקבה"א, אבו וילן, בעלון עין שמר. "התנועה הרוויחה 400 מיליון שקל בזכותכם". נו, התנועה הרוויחה ועין שמר הפסידה, כרגיל...

 

"הבטלנים" ואנשי המעשה

 

החלוקה הייתה ברורה: אנשי הרוח ("הבטלנים") נשארו בעין שמר "ולא הפסיקו לברבר מאז", ואנשי המעשה החרוצים עברו לגן שמואל ולא הפסיקו להתעשר מאז. אבל הקנאה של הגן שמואלים בשכן העני העבירה אותם על דעתם: אם נחרכה הדייסה היו אומרים: "נשלח אותה לעין שמר שיהיה להם מה לאכול". כשהעלו איזה מופע מוצלח היו אומרים: "נציג אותו בעין שמר שיראו שגם אנחנו 'תרבותיים'". לצלחת הציבורית (ה"כלבויניק") הם קראו "עין שמר" - ודי לחכימא ברמיזא, וכו' וכו'.

 

כשאנשי עין שמר בנו את בית הכיסא המפואר שלהם, שאליו נהרו כל אנשי הארץ לחזות בפלא העולם השמיני, וגאוות אנשי המקום לא ידעה גבול - כינו אותו הגן שמואלים בבוז "בית הנפיחות של עין שמר", וכיאה לאנשי מעשה בנו את בית החרושת שלהם.



תגובות לדף