אחרי 71 שנה: חוזרים אל ספינת המעפילים
יהב דולב mynet

אחרי 71 שנה: חוזרים אל ספינת המעפילים


לפני 71 שנים, על ספינה רעועה, יצאו 1,200 יהודים שברחו מגלי האנטישמיות המתגברים באירופה לעבר היעד הנכסף - ארץ ישראל. רק 200 מהם, בהם יוסף כהן (87) מקיבוץ גן שמואל, שרדו את המסע הקשה וזכו להקים כאן בית. לפני כשבועיים נפגשו לראשונה השורדים ובני משפחותיהם בכנס בקיבוץ, שקלט רבים מהם

יהב דולב  mynet' 10/2012



חורף 1939. גרמניה הנאצית עושה את צעדיה הראשונים בדרכה לכבוש את אירופה. על מימיו הקפואים של נהר הדנובה, בנמל דייגים קטן ליד העיירה היוגוסלבית קלאדובו, עוגנת ספינה. על סיפונה הרעוע מצטופפים 1,200 יהודים הנסים על נפשותיהם מווינה שבאוסטריה בדרכם לחוף מבטחים בארץ ישראל.

 

זו תחילתו של מסע בריחתם. כ-1,000 אנשים לא ישלימו את המסע ויושמדו בהמשך בבורות מוות ובמשאיות גז בידי הנאצים. את המסע הזה יסיימו רק 200 יהודים, רובם בני נוער, בארץ ישראל. קבוצה אחת מהם, של תנועת השומר הצעיר, נקלטה בקיבוץ גן שמואל, שם הקימו משפחות ענפות ותרמו לבניית המדינה. ביום חמישי לפני כשבוע וחצי, נפגשו לראשונה השורדים המעטים שנותרו בחיים ובני משפחותיהם בכנס מיוחד שנערך בקיבוץ.

 

הזדמנות להימלט

אחד מהבודדים שנותרו לספר את מסע הגבורה של ספינת יהודי "קלאדובו - שאבאץ", הוא יוסף כהן, היום בן 87, מגן שמואל, שאמנם עבר את תלאות המסע אך איבד את הוריו בדרך. "יותר מכל אני זוכר את תחושת אי הוודאות שליוותה אותנו לאורך כל הדרך", הוא משחזר לראשונה. "על הספינה היו נערים מתנועות נוער חלוציות, בודדים שהיו פליטים ושממונם אפשר להם לעלות על הספינה, וקבוצה נוספת של יהודים דתיים.

 

ספינת מעפילי "קלאדובו - שאבאץ". דצמבר 1939 (צילום: מאגר המידע לתולדות ההעפלה)
ספינת מעפילי "קלאדובו - שאבאץ". דצמבר 1939 (צילום: מאגר המידע לתולדות ההעפלה)

 

"אירופה הייתה סגורה ליהודים וברגע שנפתח פתח כזה, כולם קפצו על ההזדמנות להימלט. התנאים היו קשים, אבל המטרה השאירה את כולם ביחד. כולם חשו באבדן הביטחון וחוסר הוודאות. קשה לתאר את התקופה הזו. כולם פשוט ניסו לברוח".

 

כהן נולד ב-1925 בווינה, אוסטריה, למשפחה מתבוללת. "בבית לא קיימנו אורח חיים יהודי, לא חגגנו חגים והיינו למעשה הרבה יותר גויים מאשר יהודים מבחינת אורח החיים שלנו", הוא מספר. "אבא שלי אמר תמיד שהוא במקרה נולד יהודי וכך גם ימות, מבלי שידע מה הוא למעשה מנבא. היינו ממש חלק מהחברה האוסטרית הגויה. על ציונות לא היה מה לדבר".

 

את הקשר הראשון שלו עם היהדות פיתח כהן כשהחלו רדיפות היהודים, כשהוא נער מתבגר. "הייתי חבר בנבחרת האתלטיקה של וינה, ובפעם הראשונה שזרקו אותי מהנבחרת משום שהתנכלו לי שאני יהודי, נפגשתי לראשונה עם היהדות. עד אז הייתי חלק מהחברה האוסטרית ולאחר מכן התחלתי לחפש חברה אחרת להסתובב בה. נמשכתי לתנועות נוער הציונות והצטרפתי לתנועת השומר הצעיר".

 

כשגברו הרדיפות, ניהל אביו של כהן הכשרה חקלאית של השומר הצעיר וזה הקנה להם את כרטיס העלייה לספינה. "בכל מקום באירופה היו אז הרבה שמועות על מסעות כאלה או אחרים, אבל לא היה לנו הרבה תקווה עד שנתקלנו בהזדמנות. מווינה יצאנו ברכבת עד לברטיסלבה, ושם עלינו על ספינה ששטה בדנובה, כדי שזו תביא אותנו לים השחור ומשם באונייה נוספת ארצה. לא ידענו אם היא תחכה לנו שם וחוסר הוודאות היה גדול".

 

חורף בלב ים

בדצמבר 39' הגיעו המעפילים לים השחור כדי לגלות שהספינה המיועדת לקחת אותם ארצה לא הגיעה וההנהגה החליטה שחוזרים לעגון בנמל ליד העיירה קלאדובו, שם העבירו את כל החורף בתוך הספינה. "לא הורשינו לרדת מהספינה כשארגון הג'וינט דואג לנו כל העת למים ואוכל", מספר כהן. "על הספינה היו תנאים בלתי סבירים, אבל לא היו ריבים והמוראל היה גבוה. אף אחד לא ראה את השואה שעתידה לבוא. בסוף החורף עלינו לראשונה מהספינה ליבשת. סוף סוף יכולנו לשחק כדורגל. תנועות הנוער התמקמו באוהלים וחיינו חיי מחנות, כאשר בודדים מהמבוגרים שוכנו בחדרים בכפר".

 

כל העת מוסיפה המכונה הנאצית להתקדם לעבר יוגוסלביה. בקיץ 1940 החלה תנועה של ספינות גרמניות על הדנובה לצורך העברת נפט וציוד. השלטון היוגוסלבי, שפחד מהתנגשויות בין היהודים והגרמנים, העביר את 1,200 היהודים לעיירה שאבאץ על גדות נהר הסאבה, שיוצא מהדנובה.

 

בחורף 1941 הגיעה בשורה שהבריטים אישרו אישורי עלייה לכ-200 בני נוער מתוך הקבוצה. שלושה שבועות לאחר מכן החל מסעם ביבשה ברכבת לבולגריה, משם ליוון דרך תורכיה לסוריה ומשם באוטובוסים עד למחנה המעפילים בעתלית. "כשנפרדתי מהוריי בשאבאץ, לא תיארתי לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותם. עד היום איני סולח לעצמי על כך שלא נפרדתי מהם כראוי. היינו משוכנעים שאנחנו עולים עכשיו והם יגיעו בשלב מאוחר יותר. לא חשבנו על הגרמנים. אף אחד לא תיאר לעצמו את הזוועות שהנאצים מסוגלים להם".

 

האשליה התנפצה

במשך שנים לא סופר סיפורם של 1,200 יהודי וינה. ממחנה המעפילים בעתלית, אליו הגיעו 200 בני הנוער שהצליחו להעפיל לארץ נותר היום מוזיאון. בשנת 2001 הוקם מאגר המידע לתולדות ההעפלה המתעד מעפילים ופעילים. עד היום






נאספו כ-25,000 עדויות. כיום נותן מאגר המידע עזרה ושירותים לעשרות רבות של אנשים, בני משפחה שלא יודעים על עברם של הוריהם וסביהם, משלים מידע חסר ועוזר לחוקרים ותלמידים.

 

בשבוע שעבר, כאמור, נערך כנס מרגש וראשון ביוזמת מוזיאון מחנה המעפילים עתלית ובני משפחות הניצולים, במטרה להנציח את מסעם של יהודי "קלאדובו - שאבאץ", כשבמקביל מוקם בימים אלה אתר הנצחה לנרצחים במוזיאון.

 



תגובות לדף