הרקע לעליה, והשנים הראשונות
הרקע לעליה, והשנים הראשונות
קבוצת שומרים, קן ורשה, ראשית שנות ה-20



סיפורה של שכבת הבוגרים אשר עלו בעליה החמישית מתחיל בשנות ה-20 של המאה.
בשל סגירת העלייה לארץ ישראל, מתהווה קיפאון בשכבת הבוגרים של תנועת השוה"צ בפולין. הבוגרים אינם מוצאים פתרון לעצמם, וכתוצאה מכך - חלק מהם פונה להכשרות, חלק אחר ממשיך בלימודים אוניברסיטאיים בפולין ובחו"ל (דרך אשר נדחתה ע"י התנועה - כפרידה מחובת ההגשמה העצמית), וחלקם נושר.
חובת "ההגשמה העצמית" מתבטאת במושגי התנועה - קודם כל בעליה לארץ-ישראל.
מושג זה כולל גם את חיי הקבוץ, אם כי אינו ברור די צרכו.
בתקופה זו נמצאים כבר בארץ הקיבוצים א' - בית אלפא, ב' - בעפולה (לעתיד- משמר העמק), ג' - הקיבוץ הרומני בבת גלים, חיפה (לעתיד - מעברות), ד' - הקיבוץ הגליצאי בהרצליה (לעתיד - מרחביה), ו- ה' - קיבוץ עין גנים - ברנר - בכרכור.
בס"ה 5 קיבוצים, המייסדים בשנת 1927 את "הקבוץ - הארצי".

בשנת 1929 נפתחת עליה מוגבלת.
התנועה בפולין מקבלת כ-100 סרטיפיקטים, המנוצלים ע"י חברי קבוץ עליה א', המונה כ-250 חברים: העליה החמישית.
הרקע לעליה החמישית הוא, כאמור, השאיפה להגשמת הסוציאליזם בימינו.

שאיפה זו הייתה חלק מהמטען האידיאולוגי אשר קבוץ-עליה א' הביא איתו ארצה.
בעיני חבריו, ההגשמה הקיבוצית- השומרית קיפלה בתוכה מגמות מהפכניות אשר באו לידי ביטוי במלחמת-מעמדות רדיקלית.

נושאים כמו ביטחון, עבודה, הבטחת קיום, ומאבק על עליה והתיישבות - תפסו מקום מרכזי בחייו של הקיבוץ החדש.

מול ציבור הפועלים המאורגן ב"הסתדרות", לא עמד מעמד של בורגנות, תעשייתית או חקלאית, אצל היהודים.
ההתפתחות התעשייתית בארץ הייתה בחיתוליה, ואילו בין איכרי ופרדסני בנימינה (ולא רק בנימינה) אפשר היה למצוא אנשים שבקושי קיימו את משקם, ואשר לא-אחת היו זקוקים ליום-עבודה מכניס, משום שהפרדס הצעיר טרם הניב פריו.
בתנאים מעין אלה נידרש איזון עדין, אך ברור -
בין המלחמה הפוליטית, המאחדת את הישוב כולו, נגד הרשות המנדטורית,
לבין המאבק המקצועי על זכויות העובדים בתוך הישוב היהודי - פנימה.

בדרכו של "קבוץ בנימינה" בארץ היו שתי תחנות.
הראשונה - בחדרה, כמסגרת קיבוצית של כל עולי קבוץ- עליה א' מפולין - בשנת 1929.
והשניה - בבנימינה, כפלוגת עבודה של הקבוץ בחדרה, אשר במרוצת הזמן, הפכה לקבוץ עצמאי.
קבוץ-עליה א' עולה ונקלט

בחודשים פברואר- אוגוסט 1929 עלו 22 חברים.
אליהם הצטרפו בחודשים ספטמבר- אוקטובר 1929 - 57 חברים נוספים.
עד פברואר 1932 הצטרפו לקבוץ בנימינה עוד 22 עולים.

במשך כל תקופת קיומו נקלטו בקבוץ בנימינה 101 חברים.
מהם: 96 חברי קבוץ-עליה א', 4 מקבוצים אחרים, 1 מהעיר.

100 חברים אלה, רובם המכריע בגיל 21-22 (בזמן עליתם לארצה), היו במשך שנים רבות חברי התנועה החינוכית, חיו ב"הכשרות", השתתפו באורח פעיל בויכוחים רעיוניים המתנהלים בשכבת הבוגרים (הויכוחים על הגשמה-עצמית, על "מתיחת הקו" וכו') - ויצאו לדרך נחושים וחדורי אמונה !

הם עמדו להוות תשתית חזקה לקבוץ גדול ויציב, הן מבחינה כלכלית (פיתוח מפעלים
עצמאיים של קבוצת בנימינה) והן מבחינה חברתית.

היום ניתן לומר, שהתוצאות מעידות על מימוש היכולת והפוטנציאל של חברי אותה קבוצה - שהיו שותפים דומיננטיים מאוד, בתהליך ההקמה והביסוס של הקיבוץ בגן שמואל.

ואולם בדרך היו גם קשיים ומשברים לא מעטים.

הפילוג

ראשוני העולים של קבוץ-עליה א' מפולין מנו כ-40 איש והתרכזו בחדרה.
במושבה היה אז חוסר עבודה גדול.
כאשר התברר שבבנימינה הסמוכה קיימים מקומות עבודה
בייבוש ביצות כאבארה, במשתלת פיק"א ובעבודות ציבוריות, כגון סלילת כבישים וכו' - הוחלט לשלוח לשם פלוגה.

בשעת ביצוע ההחלטה התהוותה מעין דיפרנציאציה אידיאולוגית.
בבנימינה התחילו להתרכז חברים קרובים לדעותיו של י. ריפתין, בעלי גוון שמאלי יותר, המזוהה בגולה עם הקו אורן-ריפתין.
ואילו בחדרה נשארו חברים הקרובים לדעותיו של י. גוטהלף.

לפי הדיפרנציאציה הזאת התחילו להתהוות שתי פלוגות, השייכות עדיין לקבוץ אחד, על בסיס הצטרפות העולים מקבוץ-עליה א', אשר הגיעו ארצה מאוחר יותר.

קו זה לא היה היחיד שאפיין את זרימת העולים החדשים לשתי הפלוגות.
התהווה גם מעין ריכוז לפי קיני-המוצא התנועתיים בפולין.
עם זאת קשה להסביר כיצד התחלקו, למשל, בוגרי קן וורשה בין שתי הפלוגות.
מאידך, היה ריכוז ברור של בוגרים מקני סטאשוב, צ'נסטחוב ועוד בבנימינה (ולא בחדרה). דוגמאות דומות ניתן וודאי להביא גם לגבי זרימת בוגרי קנים אחרים לחדרה (ולא לבנימינה).

על רקע זה של התגבשות שתי פלוגות, השונות בגישות אידאולוגיות ובמוצא תנועתי-לוקאלי, התהווה הפילוג בין "קבוץ חדרה" ל"קבוץ בנימינה". תהליך זה נמשך 8 חודשים - פברואר - ספטמבר 1929.
חברי קבוץ- עליה א', אשר עלו בסתיו אותה שנה, עמדו בפני עובדה מוגמרת של פילוג.
אין ספק כי הם לא שבעו נחת ממנה.

כתוצאה ממצב חדש זה נאלצו העולים החדשים לבחור באחת משתי הפלוגות, בשעה שהיה בדעתם ורצונם להימנות על הקבוץ כולו.
חברים אלה דרשו לחזור ולדון מחדש בנושא הפילוג.

ביטוי לכך ניתן ע"י משלחת מטעם קבוצת העולים החדשים, היושבים עדיין בבית-עולים בחיפה. החברים רגה ורשביאק ויעקב הורוביץ תבעו בשיחת הקבוץ בבנימינה (ב' תשרי תר"ץ) לקיים דיון חוזר, בהשתתפות קבוצת העולים שבחיפה.
פניה דומה לזו כוונה על-ידם גם לקבוץ חדרה.

בדיון שהתפתח בשיחה זו ציינו פייגה הינדס וזרח לוביץ, כי לא הבדלי השקפות גרמו לפילוג,ושלא היתה לכך סיבה אובייקטיבית ברורה.
לדעת משה פלוטניקוב, אין גם כיום הערכה משותפת לגבי הנושא, ו"מה שאפשר להגיד בפשטות הוא - לא היה לנו טוב, וכעת טוב לנו יותר".

על כך הגיבה רגה: "בגולה אומרים שחיכוכים בין 3-4 חברים הביאו לפילוג, לכן לא הסכמנו לכך".
ולזה הוסיף יעקב הורוביץ: "לדברי חזן, היסוד לפילוג היה חבוי בגולה".

הדי הדיון נשמעים גם בשיחות קבוץ נוספות, עם בואם של עולים נוספים.

משה גלבוע ציין, באחת מהן, כי התרשמותו היא ש " 10 חברים יותר בולטים התנגשו ביניהם ולא היה כוח שיעצור בעדם".
"חלק גדול מאתנו (הכוונה לפלוגת העולים החדשים) חושבים את הפילוג כבלתי מבוגר.
חלק זה ישתדל, לאחר שיכיר את המציאות בקבוץ, להביא לידי קרבה בין שני הקבוצים, עד כדי ליכוד גמור".
והוא ממשיך: "הכניסה לבנימינה היתה בשביל חלק גדול המכה הראשונה והחזקה בארץ!",

על כך הגיב ניומקה: "האנשים שהיו פה חשבו שעיקרו של הפילוג הוא רעיוני-פוליטי, אולם בינינו אין דעה אחת קובעת. יש דעות מתנגשות והחיים הם שהביאו למה שהביא".

פייגה: "הפילוג לא בא בפעם אחת, והיה בו קושי רב. הקו האידיאולוגי לא הודגש כשהתפלגנו".

זרח: "לו היו לפילוג גורמים אוביקטיביים, היינו יכולים לבררם. אולם אנו מדגישים שהפילוג בא על יסודות סוביקטיביים, ובזה הקושי".

ז'ניה: "סיבה אחת אובייקטיבית לא היתה".

מסתבר איפה, שבין חברי קבוץ בנימינה היו דעות חלוקות בנושא הסיבה לפילוג.

כך או אחרת, הפילוג ההוא מלווה את "הבנימינאים" לדורותיהם, מאז ועד עולם - עם גרסאות וגרסאות סותרות, עם סודות גלויים ונסתרים ...
הוא גם היווה את הבסיס ליחסים המורכבים והרגישים כל כך בין גן שמואל ועין שמר לאורך כל השנים... (אבל זהו נושא המחייב חוברת או ספר אחר...).

בעיות זהות

על רקע המציאות הקיימת בארץ-ישראל - חוסר עבודה וקדחת - מתהווה גם עימות עם חיי הפועלים במושבות. בתקופה זו מתחיל ויכוח על דרכם-לעתיד של העולים, כאשר המושג של חיים בקבוץ - אינו מובן מאליו.

בשיחות הקבוץ בחדרה, המתמשכות לילה-לילה עד חצות, מוצגת שאלת הגדרה:
מה אנו בעצם?
"ארגון" - מעין יצור זמני, אשר יקבע את דרכו לעתיד רק עם בואם של יתר חברי קבוץ-עליה א', או "קיבוץ" - כפי שדורשים זאת אחדים מחבריו?
חלק מחברי הקבוץ סבורים שיש לדחות את ההכרעה על הדרך לעתיד עד לאחר שיגיעו יתר עולי קבוץ-עליה א'.

במילים אחרות - יצירת קיבוץ , כהמשך דרכם והגשמתם האישית של בוגרי השוה"צ עם עלייתם ארצה, לא היתה מובנת מאליה.

למרות הכל, "הבנימינאים" הגיעו, כידוע, לגן שמואל.
הם הצטרפו אל המייסדים שכבר היו כאן, ויחד הפכו את המקום הזה, לקיבוץ גדול ומבוסס . לבית לשלושה וארבעה דורות ממשיכים.
לבית שלנו !
למרות הכל, "הבנימינאים" הגיעו, כידוע, לגן שמואל.
הם הצטרפו אל המייסדים שכבר היו כאן, ויחד הפכו את המקום הזה, לקיבוץ גדול ומבוסס . לבית לשלושה וארבעה דורות ממשיכים.
לבית שלנו !

תגובות לדף