בנימינאים בגן שמואל מונולוג לא אובייקטיבי של "בן של.."
שאול קנז
בנימינאים בגן שמואל מונולוג לא אובייקטיבי של "בן של.."
טובה טננבוים עם דור שני לבנימינאים
שאול קנז

בגן שמואל, "בנימינאים" זה אבן פינה.
בנימינאים זה לא רק קבוצת העליה של ההורים שלך.
בנימינאים זה לא רק מאיפה הם מגיעים.
בנימינאים זה מערכת ערכים ומושגים שעוברת מדור ההורים לבנים.
בנימינאים זה גן שמואל - לטוב ולפחות טוב.
הבנימינאים מכתיבים פה סטנדרטים, יוצקים פה את ה"די.אנ.איי" הגן שמואלי - בעבודה, במשק, באידיאולוגיה, בתרבות וביחסי חברה - מאמצע שנות ה -30 ועד סוף שנות ה -60, וקצת הלאה.

הבנימינאים באו אחרי שהפסידו את "הקרב" על כיבוש עין שמר, הם באו בכדי לכבוש את גן שמואל, ולהפוך אותו לקיבוץ "השומר הצעיר", "הקיבוץ הארצי" .
הותיקים אולי לא התכוונו לזה, המפא"יניקים לא שיערו שזה יקרה כל כך מהר, אבל מהרגע שהם הגיעו ... כל מי שרצה להמשיך ליצור פה, להיות חלק מהבית הזה, היה חייב להתחבר אליהם, או ...

זו הקבוצה המגובשת, ההומוגנית והדינאמית הראשונה שהגיעה לפה.
אין פשרות ואין רחמים. גן שמואל זה ... הם!
הם המנהיגות, בעבודה, באידיאולוגיה, במסירות ובנאמנות.
בתביעות הבלתי מתפשרות של כל אחד מעצמו, וכל אחד מחבריו, הכל הכל למען הקיבוץ והתנועה.

גן שמואל זו מין יצירה פולנית של סוציאליזם ומרקסיזם וציונות "אידישאית", שמתבשלת אי שם בעיירות בפולין, ופורצת עם אנרגיות "דתיות" ויצירתיות ואמונה ללא גבול.
הבנימינאים - הם מסמלי אפוס אנושי חד פעמי בלתי נתפס - גם היום .

מאיפה לאנשים האלה היה כוח להיות בנימינאים כל החיים?!

מאיפה היו להם כוחות לכל המהפכה היהודית הזאת, לכל הקורבנות האישיים שמהפכות תובעות ממאמינים?
מאיפה היתה להם אמונה ב"מסלול צעירים" הזה, שחלמו שם, בעיירות הפולניות האלה?

להיות בן של... זה היה לגדול ללא סבתא וסבא. הגולה היתה שם ברקע, בעולם ישן ומטושטש . בבית מסתכלים רק קדימה . המשפחה זה רק מי שבא לארץ ישראל.

אנשים צעירים, בראשית שנות העשרים לחייהם, בוראים עולם חדש, ממציאים הויית חיים חדשה, הכל חייב להיות אחרת. השבת והחג והחינוך והשמחות והאבל והאסון - הכל חדש, הכל אחרת. אנשים צעירים עושים מהפכה.
ואמא שלי, שלא תמיד היה לה כוח להיות בנימינאית, ואיך היא היתה בוכה כשהיה מגיע מכתב מהמשפחה שהיגרה לברזיל, ואיך היה לה כל כך קשה לא לפנק את הילדים שלה,
שהם גם שלה וגם ילדים שהם יצירה בנימינאית .


לפעמים אני אומר לעצמי שמזל שלא המציאו את הפסיכולוגים בימי בנימינה.
אם הם, מרפאי הנפש היו שם, שום מהפכה ושום בנימינאים לא היו מסתובבים חופשי, ויוצרים פה ומגשימים פה חזונות אנושיים כאלה .

אצלנו, בתרבות הפולנית, לא מגלים חולשות, אף פעם לא מדברים ליד ילדים על מה שקשה.
אף פעם לא נדע באמת כמה קשה היה להיות בנימינאים.

ובאיזה אמונה ואדיקות הקפידו לקיים את ארוחת הארבע של שבת לכל המשפחה, כי אחרי שהשלימו את המהפכה, התפנו לפצות את עצמם בפינוקים ואיזונים. להזכיר לעצמם וליקיריהם שהבנימינאים האלה לא היו "נפילים", לא היו מהפכנים מקצועיים.

מעבר להכל, מעבר לקושי ולהקרבה - נשארו בני אדם, עם אהבה גדולה ליקיריהם וסביבתם ... ולאמונתם!
תגובות לדף