דעה אחרת
אסנת פיינזילבר ברדה

דעה אחרת

חג הקיבוץ חלף עבר לו, לטוב ולרע, מקאמות נכתבו ונקראו, שירים הושרו, היין נשתה, תותים ושמנת נאכלו בכיף (אגב, זהו המאכל הרשמי של גביע הטניס בווימבלדון) הכל נאסף וטואטא עד השנה הבאה.

 

משהו בחג הזה הצליח לעצבן אותי. אני מתערבת אתכם שלא חשבתם על זה, לכן אני מבקשת שתתנו על כך את הדעת לפני שאתם מדלגים/ מבטלים/ מתעצבנים.

 

המדובר בלוח הכניסה לחדר האוכל. על הלוח היו תמונות של ספורטאים ותחרויות ספורט שנערכו בגן שמואל לדורותיו. הרעיון היה מקסים, מבוצע היטב, ונראה שהושקעה מלאכה רבה בעשייתו. (נדמה לי שראיתי את האחיות לבית פגי עובדות עליו במרץ) ואכן היה מקצועי ועשוי לתפארת, אז מה היה כ"כ מקומם בו???

 

ובכן, זר או חייזר (או אלפי האנשים הפוקדים את חדר האוכל לארוחות, ריקודי עם וריקודי שנות ה60) שהיה נקלע לקיבוצנו ומתבונן בלוח הזה היה חושב לעצמו אחת או יותר מהמחשבות האלה:

1.        97% מהתושבים בגן שמואל הם גברים.

2.        רק גברים עושים ספורט (לפחות בגן שמואל)

3.        נשים בגן שמואל הן פדלאיות רציניות או שאינן יכולות להרשות לעצמן לעשות ספורט (ציוד יקר, חוסר זמן – עסוקות בבישול ובגידול הילדים)

4.        כשאומרים ספורט מתכוונים ל:1. רכיבת אופנים 2. כדורסל 3. טריאטלון. הליכה, שחיה, פילאטיס, לא מצטלמים טוב. גם לא אנשים מעל גיל 50)

5.        צלמי ג"ש שמצלמים אירועי ספורט – מעדיפים לצלם גברים.

6.        מי שעושה לוחות שנה בג"ש חושב שנשים ספורטאיות אינן פוטוגניות.

7.        חוק בלתי כתוב (אבל ממומש) אם יש צילומי אחווה היא תמיד אחווה גברית. לנשים מותר להופיע בצילומים או כילדות (צילומים מלפני 15 שנה של ענבל דאונוב ועופר הרשקוביץ בהתעמלות אמנותית, או כאמהות לספורטאים: קטי, ציונה וורדה), לא כספורטאיות. היוצאות דופן היחידות הן שמרית, לבנת ועינת האלופות שלנו. ותמונה מלפני עידן ועידנים של קבוצת כדורסל נשים. קופצת לגובה, וגם שכם של שחיינית, אולי של עינת.

8.        בגן שמואל חושבים שלא צריך לחנך בנות לערכים המגולמים בספורט: הישגיות, ביטחון עצמי, מצליחנות, אחווה, כיף, נפש בריאה בגוף בריא, וכיו"ב.

 

 

אל תסתכלו עלי כעל מחריבת מסיבות – אם הייתם מסתכלים על העולם במשקפיים פמיניסטיים כמו שלי יש, גם לכם זה היה צורם.

 

מה אומר עלינו הלוח הזה? חשבו בעצמכם. מה הילדים (והילדות!) שלי ושלכם ושלכן יחשבו כשהם יעברו ליד הלוח הזה? הלוח הזה הוא תעודת עניות עבורנו. למרות שבאוכלוסיה אנחנו 50% ויותר, אנחנו, הנשים, מיעוט בלתי נספר.

 

לא הייתי טורחת לכתוב זאת אלמלא הלוח היה ממש מוקצן! אם היחס היה 30%-70% לטובת הגברים – לא הייתי מטרידה את עצמי ואתכם. (כנראה שגברים נוטים יותר לעשות ספורט). ובמקרה זה היה אפשר לעשות העדפה מתקנת: לצלם יותר נשים, להעדיף נשים, לבחור יותר תמונות נשים לצלם סוגי ספורט אחרים שנשים משתפות בהם: צעידה, שחייה, פילאטיס ועוד ועוד.

 

נ.ב. תפסתי את חנה לשם ושאלתי אותה לגבי הלוח, והיא אמרה לי שלפני חודשיים פרסמה הודעה לשלוח לה תמונות ספורט (אכן ראיתי הודעה זו) ואלה התמונות שהגיעו, זה עדיין לא מצדיק את היחס בין תמונות נשים לגברים על הקיר (כ110 תמונות, שמתוכן רק 4 תמונות נשים ספורטאיות).

 

לא חשבתם על זה, נכון? אתם (אתן!) כל כך רגילים לעולם שבו נשים מודרות מהעשייה ומהייצוג שאפילו לא שמתם לב. לכן כתבתי זאת. אשמח לשמוע מה דעתכם/ן בנושא.

 

אסנת פיינזילבר ברדה

 

תגובות לדף