אילנה קלמן
אילנה קלמן
  26/1/1951
  5/11/2021
ארץ לידה  ישראל
שכבה/קבוצה  נרקיס
הורה של  איריס
בן/בת של  לאה וחיים
אח/אחות של  תלמה
כתבה איריס קלמן

אמא שלי, אהובה שלי,
אני מודה לגורל על שאיחד בינינו, תודה לך על האומץ שאזרת ואימצת אותי, בזכותך יש לי את החיים הטובים שזכיתי בהם.
אימצת אותי בגיל שבועיים מרומניה ומראשית הזכרון שלי האימוץ היה נושא שדיברנו עליו. הכנת אלבום אימוץ, השתתפת בקבוצת תמיכה של הורים מאמצים והיית ישרה, כנה ומכילה בכל שלב בחיי.
אמא, תמיד ידעת איך לדאוג לי ואיך לאהוב אותי, הרגשת אותי בנימי הנשמה שלך ואף הדרת שינה מעיניך כשידעת שאני עצובה. נפשך הטהורה, הייתה כל כך אמיצה עד כדי כשבגרתי ליווית אותי במסע החיפוש אחרי אימי הביולוגית מתוך ידיעה שלמה שזה ביטוי אמיתי לאהבתך אליי.
חששת שלא תזכי לראות אותי בזוגיות ואני כל כך שמחה שהספקת להכיר את איתי שלי. לראות ולהבין שיש מי שישמור עליי ויהיה שם בשבילי ללא תנאים. אני כל כך מצטערת שלא תהיי בחתונה שלנו בגופך, אבל אני יודעת שתהיי שם ברוחך, תחזקי, תשמחי איתנו ותשמרי עלינו. כפי שראית בדמיון שלך ושיתפת אותנו בימייך האחרונים. בקשתך האחרונה אליי ואל איתי הייתה שנפיץ לכולם כמה שחשוב לך שנתחתן בשמחה גדולה, בדיוק כפי שתכננו, בכל מחיר.
הייתי כל עולמך ואת היית כל עולמי. לימדת אותי מה היא משפחה ומה היא אהבת אם לבת. אנחנו ההוכחה שלא צריך קשר דם כדי להיות משפחה.
לפחות חמש פעמים ביום שוחחנו בטלפון ותמיד היה לנו על מה לדבר. יכולתי לדבר איתך על כל דבר. היתה לנו שפה משלנו ותמיד התרגשתי לשמוע אותך עונה לטלפון ב-היי הכל כך מיוחד שלך.
אני מסרבת לזכור אותך כאישה חולה. מסרבת שזה מה שיגדיר אותך, על אף ארבע השנים האחרונות, בהן המחלה הכתה בך יותר מתמיד. מה שכן יגדיר אותך, אמא, הוא שאת בעיני סמל לחוזקה, נחישות, חוסן ועוצמה. ליווית אותי עד היום יחד עם כל המחלות הקשות שחווית בחייך. שאלו אותי אם אני כועסת - ואני ממש לא. אני כל כך מוקירה תודה על החיים שהענקת לי, על השיעורים שלימדת אותי ועל האהבה ללא גבולות שאת אוהבת אותי. היה ביניינו קשר מיוחד, היינו צוות, נתנו כח אחת לשנייה, היית אמא ואבא.
את האמא הכי טובה ומדהימה שיש, אוהבת לעזור לאנשים, חברותית, מצחיקה ובעיקר מספרת סיפורים מספר אחת.
לפני מספר חודשים התנצלת בפניי על היותך חולה ואמרתי לך "אמא, את לא צריכה להתנצל בפניי, אני כאן בשבילך תמיד“.
בזכות הקרבה הגדולה בינינו, תמיד ידעתי לצפות ולהבין מה תאמרי על כל דבר שקרה לי וברור לי שגם בעתיד, אדע להבין ולצפות איך אגיב כשלא תהיי לידי. 
אל תדאגי לי אמא. אני בטוחה ומוגנת, אני יודעת שאת ממשיכה להיות איתי והנחלת לי את כל מה שיש בי היום.
תמיד אמרת שלא הייתי "ילדה בעייתית" ושהיה קל לגדל אותי. הבית שלך, אמא, היה בית החינוך שלי.
את האהבה הגדולה ביניינו אי אפשר לתאר במילים. היה לנו קשר מיוחד וייחודי, עוצמתי ועוטף, שיתן לי כח להמשך הדרך.
אוהבת אותך ללא גבולות, ביתך, איריס.

תודה נוספת לכל צוות בית דורות על הטיפול המסור, באמא שלי ובי. תודה על האנושיות, האכפתיות והרגישות. תודה שליוויתם אותי ואת משפחתי ברגעיה האחרונים.


הספידה תלמה דאונוב

אחותי האהובה,

בילדות שלנו תמיד היית "הילדה הטובה" ואני "השובבה". ממך היה אפשר להסתיר דברים וממני - לא. גרנו בבית הקומותיים השלישי שמעל המדרון של בית אורי. כשחששת מהעכברים שהיו בארון שבחוץ, אני הייתי "הגיבורה" וגירשתי אותם למענך. היית הפחדנית בינינו ואני - לא ידעתי פחד.

בגיל הנעורים, כאחות בוגרת, תמיד השתדלת להיות בשבילי מדריכה לענייני גיל ההתבגרות. גוננת עליי ועמדת לצידי. לחבורה שלנו הצטרפה גליה מקבוצת "שחף", שעלתה מפולין ואת בחרת אותה והבאת אותה הביתה. גם ההורים קיבלו אותה באהבה רבה.

גדלנו בבית של הורים ניצולי שואה הונגריים, בשילוב של עצב וחולי, לצד שנינות, חוש הומור, ציניות ובישולים ומאפים שאין כמותם. תוצאות השואה ניכרו בבריאות ההורים, ושניהם חלו - כל אחד בזמנו. ולצד זה, טיפלו במסירות בך, כשחלית. חיינו המון לצד חולי, במשפחתנו הקטנה.

חצי שנה לאחר שחרורך מהצבא, חלית בפעם הראשונה. אני הייתי בת 17 ועיקר הטיפול בך היה בידי אמא.

החמצנו את סיפור חייהם בעודם בחיים. שאלנו, אבל הם התקשו לדבר. רק ידענו שאבא היה במחנה עבודה ואמא באושוויץ ובאחת מצעדות המוות הרבות. אבל את התעקשת והצלחת בעבודת השורשים של איריס להשיג מידע ותיעוד חלקי ממכרים שונים וממקורות שונים, ועם המידע הזה יצאו איריס, מעיין וענבל - למסע לפולין.

כשהבאת את איריס ולאורך כל ילדותה, תמיד ידעת שהיא אחת מהמשפחה שלנו. עוד לפני בואה, היה ביתך פתוח בפני הילדים שלנו, כי אהבת אותם מאוד. כשהגיעה איריס, הם הפכו לחבורה של בני דודים קרובים ואוהבים.

במשך כל השנים ליווינו את צמיחתה של איריס. גם המשפחה מצידו של גבי, קיבלו אותה בזרועות פתוחות ואני מבטיחה לך שכך יהיה גם עם לכתך.

אחותי האהובה, תפישותינו היו שונות והתנהלנו באופן שונה אך גם כשהיו מתחים בשל כך, תמיד ידענו לפתור אותם.

בארבע השנים האחרונות, ליוויתי אותך וראיתי את סבלך. אני רוצה להאמין שתמיד הייתי אוזן קשבת לכל מכאובייך. כאב לי שזה מה שאת עוברת. על אף הקושי והסבל, מצאת הרבה כוחות. 

בימי הולדתך נהגת לומר "אתם הייתם מאמינים שאני עוד חיה? אף אחד לא היה מאמין". אני מברכת על כך, שעל אף כל המחלות הממושכות, זכינו בך לשנים רבות.

חגגנו לך יום הולדת 70 בינואר האחרון. ביום הכל כך עצוב הזה, אני שמחה ומתרגשת שזכינו לחוג לך יום הולדת באווירה טובה ובצחוק. כולנו היינו מרוכזים רק בך.

בחודשים האחרונים, כשהיית בבית דורות, זכינו איריס ואני לשבת איתך שעות רבות, בהן התנהלו שיחות ארוכות ועמוקות אשר קירבו בינינו מאוד.   

בשם כולנו, אני מבקשת להודות ולהוקיר את הצוות הבלתי נלאה, המסור, הקשוב, הרגיש והמקצועי של בית דורות. זכינו שהייתם שם עבור אילנה ועבורנו. לימדתם אותנו איך נפרדים בסוף החיים.

אחותי היחידה והאהובה,
לכי לשלום ונוחי בשלום על משכבך.


תמונות של אילנה מתוך ארכיון הקיבוץ
מזהה  526
העתקת קישור